-
ב 2011, רנדי באייס הציע את האנלוגיה של חיות מחמד לעומת עדר בקר כדי לחדד את ההבדלים בין שרתים מסורתיים וארכיטקטורת ענן. הוא ניסח את זה בערך ככה (התרגום שלי):
״…למשל בוב שרת הדואר. אם בוב נופל, מזעיקים את כולם. המנכ״ל לא יכול לקבל את האימיילים שלו וזה סוף העולם. בדרך החדשה, שרתים ממוספרים כמו עדר בקר. למשל www001 עד www100. אם אחד מהשרתים נופל, לוקחים אותו הצידה, יורים בו, ואחד אחר לוקח את מקומו.״
הסגנון והאנלוגיה לא התיישנו טוב, אבל לתקופתה, האנלוגיה הזו הסבירה יפה מעבר מהנדסה שמגינה על פרטים לארכיטקטורה שמנהלת אוכלוסיות.
ככל שיותר ויותר קוד נכתב על ידי AI ומתוכנן על ידי AI, ומערב אייג׳נטים ומערכות אוטונומיות, אנחנו צריכים לעדכן את האנלוגיה של באייס. השרתים שלנו הם כבר לא עדר שאנחנו הרועים שלו שמתכננים ושולטים בכל המשאבים. אפילו האייג׳נטים שלנו הם לא כאלו, הם בסך הכל מפעילים עוד אייג׳נטים. העבודה שלנו הופכת להיות פחות הנדסה במובן המסורתי של תכנון מדוקדק והוצאה לפועל, ויותר צפיה ומדידה, בדיקת השערות, הגעה למסקנות, ואז פעולה לא ישירה. לא רק שאנחנו לא מגדלים חיות מחמד, אנחנו גם כבר לא רועים של עדר פרות. אנחנו פקחים בשמורת טבע עצומה, נניח הסרנגטי בטנזניה, והכלים שלנו מגיעים מהמדעים האמפיריים - השערות, מדידה, ניתוח, וחוזר חלילה.
צורת המחשבה הזו של צפיה בחיות בר אפילו מסתדרת עם טרנדים יחסית עדכניים, כמו למשל האופן שבו observability מחליף את ה monitoring. אנחנו לא יודעים מראש מה יהיו האירועים המעניינים או אפילו מה השאלות שנרצה לשאול, אז אנחנו צריכים לוגים, טרייסים ומטריקות שאפשר לתחקר פוסט הוק.
זו לא התיאוריה היפה שהבטיחו בלימודים, זו אפילו לא ההנדסה הפרגמטית שהתרגלנו אליה בתעשיה. זה משהו אחר, כאן בין חיות הבר, בטבע הפראי שצומח מסביבנו במהירות והקוד שנערם במהירות גבוהה ממה שבני אדם יכולים לקוות להדביק. ולנו נשאר לצפות, למדוד, לנתח, לשער, להקים פה גדר, שם לשים קצת אוכל. אתם יודעים. מדעי המחשב.
---
אחרי שהפוסט הזה עלה בטוויטר, אבישי איש-שלום העיר שהוא אמר דברים דומים כבר לפני עשור. ואמנם המטאפורה שונה, אבל הרעיונות מאד דומים והוא באמת היה שם קודם. חבל שלא הקשבתם לו:
No comments:
Post a Comment